מרגיש כמו סרט אימה

עודכן ב: אפר 2

מאת: מאיה שכטר, שכבת ט', מחנה אשדוד ט"ו

כבר חודשיים שהעולם מתמודד עם משבר הקורונה. לפני פחות מחודש משבר זה הגיע לארץ והקושי רק הולך וגובר. בעקבות המצב העולמי, התחלואה והמיתות הרבות בעולם, נדרשים בישראל צעדים קיצוניים כדי למנוע את אותו המצב.

כשאני יוצאת החוצה ורואה אנשים עם מסכות וכפפות זה קצת מרגיש כאילו אני בסרט אימה אפוקליפטי. ככל שאני צופה בחדשות ורואה את מה שקורה סביבי, אני מבינה יותר ויותר את המצב הקיים והחרדה הולכת וגוברת.

אחד הצעדים להתמודדות עם המגיפה הוא הסגר. בעיניי, זהו הקושי הגדול ביותר. זה מאוד קשה שאנחנו נדרשים להישאר בבתינו ומורשים לצאת רק בעת הצורך.

אני מתגעגעת למפגשים עם חברים, ועוד יותר מתגעגעת לסבתות שלי. מכיוון ששתיהן מעל גיל שבעים, הן נמצאות בסכנת הידבקות גבוהה, דבר המסכן את חייהן. לכן, אני ומשפחתי נמנעים מלהיפגש איתן, והתקשורת היחידה בינינו היא טלפונית.


"זה מאוד קשה שאנחנו נדרשים להישאר בביתנו ומורשים לצאת רק בעת הצורך"

תמונה: יורם שורק https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Closed_playground_in_Tel_Aviv_durig_Corona_pandemic_2020.jpg

תחושת בדידות מכה בי חזק מאוד, כשאני לא יכולה לבצע את הפעילויות השגרתיות שלי במחנות העולים. אני חושבת שאחד הדברים שחסרים לי יותר בכל המצב הזה הוא לעבור פעולות ולהיות במחנה. פעילויות שעוברים במחשב לא מרגישות אותו הדבר. למרות שהן מהנות, עדיין יש תחושת ריקנות.

לדעתי, אפשר לנצל את המצב הקיים ולהוציא את המיטב ממנו, למשל פעילויות מגבשות עם המשפחה, להשלים פערים בתחומים שדחיתם עד כה, לסיים את הספר שהתחלתם לקרוא לפני שנה, לסדר את הארון שאתם כל הזמן אומרים לעצמכם שתסדרו וכד'. תהפכו את הלימונים ללימונדה ותנסו ליהנות מהתקופה.

אני יודעת שמצב זה עלול להימשך זמן רב אך אני מקווה שנצא ממנו מחוזקים ומאוחדים יותר, ונתחיל להעריך את הדברים הקטנים בחיים שלנו שעד כה לא נתנו להם חשיבות.

0 צפיות
  • White Facebook Icon
  • White Instagram Icon

טל: 03-5350157

ת.ד. 9057, רמת גן רמת אפעל 5219001